פסק-דין בתיק עד"י 1374/10

המשיב הורשע על פי הודאתו בעבירה של יידוי אבנים, שיוחסה לו בכתב האישום, ולפיו ביום 06/01/10, באזור אל-ערוב יידה המשיב אבן, ביחד עם אחרים, לעבר רכב נוסע על כביש 60, בכוונה לפגוע ברכב או בנוסעיו. בימ"ש קמא גזר על המשיב 91 ימי מאסר בפועל, 10 חודשים מאסר על תנאי למשך 4 שנים, וכן קנס בסך אלף ש"ח. התביעה מערערת על קולת העונש, וטוענת כי בימ"ש קמא סטה במידה ניכרת מרמת הענישה  המקובלת בעבירות מסוג זה, ואילו הסנגור טוען כי אין מקום להתערב בפסק הדין של בימ"ש קמא.

המשיב הוא יליד 09/06/93, וביום מעצרו היה בן 16 וחצי בקירוב. השופטת הנכבדה קמא ציינה בפסק הדין כי יש להתחשב בגילו הצעיר של המשיב, ובכך שמדובר במעידה חד פעמית, ולכן יש לתת משקל גדול יותר לאינטרס השיקומי, ולגזור על המשיב עונש שעיקרו צופה פני עתיד. השופטת ציינה עוד כי התרשמה לטובה מבני משפחתו של המשיב שנראים אנשים נורמטיביים בעיניה, וכי מדובר באירוע חריג שאינו מאפיין אותם.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ואת מכלול הנסיבות, באתי לכלל מסקנה כי אף שמדובר  בעונש קל יחסית, שקרוב לרף התחתון של הענישה בעבירות מסוג זה, מדובר עדיין בעונש שאינו חורג ממתחם הסבירות במידה שמחייבת את התערבותה של ערכאת הערעור. כאשר מדובר במעידה ראשונה של צעיר, בגילו של המשיב, שגם אם אינו מוגדר כקטין לפי דיני האזור, הוא קרוב מאוד לגיל הקטינות, ומוגדר כקטין לפי הדין בישראל, וכאשר עסקינן באירוע שמבלי להקל ראש בחומרתו, עדיין מדובר בנסיבות שאינן מן החמורות בסוג זה של עבירות, וכאשר ניתן להתרשם כי מדובר במשפחה נורמטיבית, וכי הנאשם מביע חרטה, אכן ראוי לתת משקל בכורה לאינטרס השיקומי, ולתת למשיב הזדמנות נוספת להיטיב את דרכו בעתיד. במיוחד אמורים הדברים כאשר לעונש המאסר הקל יחסית, מצטרף גם רכיב של מאסר על תנאי לתקופה משמעותית, וגם קנס לא מבוטל. אני סבור כי יש בכל רכיבי הענישה הללו כדי ליצור תמהיל ענישה סביר, שמאזן כראוי בין האינטרסים השונים.

בנסיבות אלה, לא מצאתי כי טעה בימ"ש קמא בתוצאה העונשית שאליה הגיע בפסק דינו, ולכן אני דוחה את הערעור.

ניתן היום, 25 במרץ 2010, י' בניסן התש"ע, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק פסק דין זה לידי הצדדים.

נשיא

רמ"שית: עא